מאז שהאדם פיתח את השפה הוא עסוק בלספר סיפורים. אנחנו מספרים את העבר שלנו, את האמונות שלנו, את המיומנויות שלנו, הערכים והשאיפות שלנו דרך סיפורים. זה לא דבר חדש, והמסורת של סיפורים לילדים היא למעשה מסורת עתיקה יותר מהמצאת הכתב.  

אנחנו יכולים לשער מניין הגיעו הסיפורים העתיקים אתם סיפרו הורים לילדיהם: מתוך מסורות שעברו מדור לדור, מתוך ההתבוננות הצרה והמרתקת של אבות אבותינו על העולם שהיה מסתורי הרבה יותר, ומתוך חוויות היומיום.. – כדאי להרחיב על מסורת סיפורי התנך, סיפורי אגדות, משלים עם מוסר השכל וסיפורי עם

מעניין לא פחות כיצד נוצרים סיפורים בימינו,  לפעמים, זה סיפור מרתק בפני עצמו.

איך באים סיפורים לעולם?

ישנם סיפורים הנולדים מתוך דמיונו הפורה ומוחו הקודח של הסופר/ת ותו לא, ישנם סיפורים, למשל כמו בספריו הנפלאים של ג'ראלד דארל שנולדים מתוך היכולת לתאר בצורה מופלאה את המציאות כמו שהיא, וישנם אפילו ספרים שנולדים מתוך "נוסחאות" – לא ברור.  לצד אלה, ישנם סיפורים, שנולדים מתוך סיפורים אחרים, ולא ברור מה יותר מרתק, ספרי הילדים עצמם, או הסיפור שמאחוריהם. המשפט  – לא ברור

במאמר הבא אנחנו נביא כמה מהסיפורים האלה, שמאחורי ספרי הילדים הידועים והמוכרים בארץ ובעולם, ונלמד עוד פרק על התפתחות הז'אנר העשיר של ספרי הילדים.

נתחיל קרוב – הסיפור של פלוטו

"פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו" יודע לדקלם בעל פה כל הורה בישראל, אך האם אתם מכירים את הסיפור שמאחורי "פלוטו"?

כבר מכריכת הספר ניתן להבחין שיש סיפור מיוחד מאחוריו. הסופרת החתומה על הספר איה פלוטו היא לאה גולדברג, מעמודי התווך של ספרות הילדים ושל הספרות והשירה הישראליים בכלל. בכל ספריה של גולדברג שמה מצוין על הכריכה ללא הקדמה. פשוט "לאה גולדברג" כנהוג. אך בספר "איה פלוטו", בגרסאותיו המקוריות על הכריכה כתוב "חרוזים: לאה גולדברג, ציורים: ארי רון". מדוע הנוסח המיוחד?

נחזור כמה שנים אחרה, לקיבוץ מגידו ולאב הטרי ארי רון שהתרגש מאד מהולדת אסנת, ביתו הבכורה. כשגדלה הילדה מעט, נהנה האב לצייר לה ציורים, והיא אהבה במיוחד את הציור של הכלב החמוד המשחק בעצם ליד המלונה. האב הגאה המשיך לצייר את הכלב בסצנות נוספות מהחיים בקיבוץ, הכלב קיבל את השם פלוטו, וסביב התמונות נרקם סיפור על מעלליו השונים. הקיבוצים של שנות החמישים והשישים הם לא מקום לשמור סודות ועד מהרה כל ילדי הקיבוץ הכירו את פלוטו. הציורים נתלו אחר כבוד בחדר האוכל וכעת גם המבוגרים הכירו את פלוטו. בקיבוץ הבינו שיש בידיהם יצירה יוצאת דופן והם פנו אל ספרית הפועלים כדי ש"יעשו עם זה משהו". בספרית הפועלים שיתפו פעולה, 11 ציורים בלבד נבחרו מתוך האוסף המכובד ונשלחו אל לא אחרת מאשר לאה גולדברג (שכבר הייתה באותם ימים ה-לאה גולדברג). הסופרת הפליאה לחרוז את סיפורו של הכלבלב לפי האיורים של ארי רון אף על פי שלא ביקרה מעולם בקיבוץ מגידו לפני כתיבת הספר. היא לא שכחה את מקומה בסיפור, ולכן הכריכה יוצאת הדופן בה היא לוקחת את הקרדיט רק על החריזה.

פו הדב – כיצד חדר המשחקים הופך לספר ילדים

ראשית, אנחנו חייבים לעשות סדר בשמו של הדוב האהוב. באנגלית שם הספר הוא Winnie-the-Pooh, כלומר, שמו של הדב הוא בכלל וויני, והוא... ובכן, הוא פו. אבל מה זה פו? הסופר א.א. מילן מסביר זאת בקצרה בפרק הראשון של פו הדוב, בו הוא מספר על וויני שידיו היו כה נוקשות עד כי לא הצליח להזיז אותן במשך שבוע שלם, ואם התיישב זבוב על אפו הוא נאלץ לנשוף עליו, ולכן, כנראה, דבק בו הכינוי "פו". הסבר משכנע? תחליטו אתם. נחזור לסיפורו של הספר.

א.א. מילן כבר היה סופר לפני שכתב את פו הדב. אך הוא עוד לא היה אבא. כשבנו הבכור, כריסטופר רובין כמובן, היה בן שנה, הוא קיבל במתנה בובת דב. כריסטופר רובין הצעיר נהנה לשחק עם בובת הדוב שליוותה אותו כל ילדותו, ואביו, נהנה לצפות בבנו משחק שעות עם הבובה על השטיח, פורס עולם דמיוני מופלא תוך כדי משחק. מילן התחיל בכתיבה של סיפורים קצרים בהשראת משחקי הדמיון של בנו, חלקם אף התפרסם בעיתוני ילדים באותה התקופה. כריסטופר רובין מצידו המשיך לשחק. לבובת הדוב נוספו בובות נוספות – חזרזיר, נמר, חמור וקנגורו – כולם הפכו לדמויות בספר הילדים פו הדוב. עולם הדמיון של כריסטופר רובין כבש לחלוטין את אביו הסופר שכתב את "פו הדוב", את "הבית בקרן פו" ועוד מספר ספרים נלווים. פו הדוב הוא לא רק ספר ילדים מוכר ואהוב בכל העולם, הוא מגלם בתוכו פילוסופיית חיים שלמה אשר אפשר למצוא למשל בספרים כמו הטאו של פו אשר הולידה שפה מרתקת סביב הדוב החביב וחבריו.

הקסם האמיתי מאחורי הארי פוטר

ג'יי קיי רולינג היא כיום לא רק אחת הספורות המפורסמות והמשפיעות של דורנו בזכות סדרת ספרי הארי פוטר שכתבה, היא גם הפכה לאחת הנשים העשירות בעולם. אנחנו מציינים עובדה זו רק מפני שהעוני בו שררה רולינג לפני שהפכה סופרת מפורסמת היווה איום ממשי על יכולתה להשלים את היצירה והעובדה שהספר ראה אור לבסוף היא בעצמה סוג של קסם...

רולינג עבדה כמזכירה דו לשונית בארגון אמנסטי, עבודה שיגרתית לכל הדיעות. היא מספרת שהגתה את הרעיון לספרי הארי פוטר בדרכה לעבודה ברכבת ממנצ'סטר ללונדון. לא היו לה כלי כתיבה בתיק ולכן "החזיקה" את הרעיון בראש כ-4 שעות עד שהגיעה לביתה וכתבה ראשי פרקים על דף. היא התחילה לכתוב את הפרקים הראשונים אך אז נעצרה.

בתקופה הזו בה רולינג מפסיקה לכתוב,  חייה משתנים לבלי היכר כמו שהיא מעידה על עצמההשתנו, . אימה מתה עליה, היא הספיקה להתחתן, להגר לפורטוגל, להוליד בת, להיפרד מבעלה, ולשוב לאי הבריטי, לסקוטלנד.

רולינג, מובטלת החיה על קצבה, עם תינוקת צמודה, ובלי כסף אפילו להפעיל את ההסקה בביתה במשך שעות היום, התיישבה בבתי קפה, שם החימום תמיד עבד, והתחילה לכתוב, כשמידי פעם היא עוצרת כדי לצאת עם הילדה לטיולים ארוכים ברחבי העיר, "הדבר היחיד שהרגיע את התינוקת" היא מספרת.

כשסיימה את כתיבת הספר הראשון היא שלחה אותו בהתרגשות להוצאת ספרים אך להפתעתה נתקלה בדחייה, היא לא אמרה נואש ושלחה את הספר להוצאת ספרים נוספת וקיבלה דחייה נוספת, ועוד אחת, ועוד אחת, וכך בזו אחר זו, שתים עשרה הוצאות ספרים שונות דחו את רולינג ואת הארי פוטר. ההוצאהשלוש עשרהשקיבלה את כתב היד הייתה הוצאת בלומסברי. גם שם לא "נפלו מהרגליים", ועם זאת, מכיוון שבהוצאה זו מחלקת הילדים והנוער נפתחה רק זמן קצר קודם לכן, הם החליטו "להמר" על רולינג. מיותר לציין שההימור היה מוצלח מעל ומעבר למשוער..

סיפורה של רולינג ושל הארי פוטר הוא סיפור נפלא של התמדה, עיקשות, וחזון, הלכה למעשה של הפתגם העתיק: "יגעת מצאת – תאמין".

על קצה המזלג – ספורים מאחורי ספרי הילדים והנוער מרתקים לא פחות

הבאנו, על קצה המזלג, מקורות השראה וסיפורים מאחורי ספרי הילדים המפורסמים. אין ספק שזהו קצה קצהו של הקרחון, לא הספקנו לדבר על אריך קסטנר ועל בילבי, על המומינים ואפילו על מרי פופינס, שדמותה הספרותית שונה מאד מזו הקולנועית.

ומה עם הילדים והילדות? המשיכו לקרוא להם ואיתם סיפורים. יש ספרי ילדים נפלאים, ישנים וחדשים, ספרים ממיטב הקלאסיקה העולמית והמקומית, ספרים הכוללים איורים יוצאי דופן, וגם קלאסיים ופחות מוכרים, של יוצרים מרכזיים או הבלחות חד פעמיות.

בקרו במחלקת ספרי הילדים של סיפור פשוט, וגלו עולם ומלואו, כולל ספרים ייחודיים, החורגים מהקלאסיקות שתמצאו על כל מדף.

וכשאתם לוקחים ספר ליד וקוראים בו עם ילדכם, זכרו שגם מאחוריו, מסתתר סיפור.